פס"ד בעניין העסקת עובדים זרים (פלשתינאים ) שלא כדין

1.         הנאשמים הורשעו בהכרעת דין מיום 16.9.08, בעבירות של  העסקה שלא כדין - עבירות על סעיפים 2 (א) (1), ו - 2 (א) 2 לחוק עובדים זרים תשנ"א - 1991  (להלן:"חוק עובדים זרים ") .

2.         כמו כן, הורשע הנאשם 2 בעבירה של  אחריות נושא משרה - סעיף 5 , וסעיפים 2 (א) (1)

 ו - 2 (א) 2 לחוק עובדים זרים.

3.         הכרעת הדין התייחסה להעסקת סה"כ 7 עובדים זרים בשתי הזדמנויות שונות: ביום 9.12.04 (3 עובדים) וביום 6.1.05 (4 עובדים) .

טיעוני המאשימה

4.         במסגרת טיעוניה לעונש ביקשה המאשימה להחמיר עם הנאשמים ולהשית עליהם קנס כבד, אשר ירתיע מעסיקים אחרים מהעסקת עובדים זרים בניגוד לחוק, מאחר והמניע המרכזי של המעסיקים עובדים זרים בניגוד לחוק הינו כלכלי גרידא.  המאשימה עמדה על חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים, וביקשה מבית הדין ליתן משקל לעובדה כי הנאשמים העסיקו את העובדים נשוא כתב האישום בשתי הזדמנויות שונות, ובסמיכות של כחודש ימים, ומכך ניתן ללמוד על העדר הפנמה של מהות החוק מצידם של הנאשמים. עוד הוסיפה המאשימה כי הנאשמים בחרו לנהל את ההליך המשפטי במשך 3 שנים, אף על פי שלא היה בידם להציג ראיות להפרכת ראיות התביעה.

5.         כמו כן, הנאשם 2 לא הביע כל חרטה, ולמעשה נראה כי עד ליום זה לא הפנים את משמעות  מעשיו ו/או את העבירות אותן ביצע. 

לפיכך, סבורה המאשימה כי יש להטיל על הנאשמים את הקנס המקסימלי הקבוע לעבירות נשוא תיק זה, כמפורט להלן: 

על נאשמת 1   מבקשת המאשימה להטיל קנס בגובה 730,800 ש"ח .

על נאשם 2   מבקשת המאשימה להטיל קנס בגובה 365,400 ש"ח .

6.         בנוסף, מבקשת המאשימה להורות לנאשמת 1 להתחייב התחייבות כספית להמנע מלעבור עבירות על חוק עובדים זרים, וזאת למשך 3 שנים  בסכום של 104,400 ש"ח  .

            כמו כן , ביקשה המאשימה  כי נאשם 2 בשמו ובשם נאשמת 1 במעמדו כמנהלה, יחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירה על חוק עובדים זרים, למשך 3 שנים וכי במידה ותבוצע העבירה יחוייב מיידית בסכום הקנס המירבי, והוא אף יהיה ערב להתחייבות הנאשמת 1 להמנע מביצוע עבירה כאמור לעיל. 

לבסוף ביקשה המאשימה כי ביה"ד יקבע לפי סעיף 71 לחוק העונשין שאם הנאשם 2 לא יעמוד באחד מתשלומי הקנס שנגזר עליו, הוא יהיה צפוי  מיידית וללא תנאי למאסר.

טיעוני הנאשמים

7.         במסגרת טיעוניהם לעונש טענו הנאשמים כי ניהול המשפט על ידם אינו מהווה שיקול להחמרת העונש. בין השאר הפנו הנאשמים לזיכויו של נאשם 3 אשר היה עובד הנאשמת 1 .

8.         עוד נטען כי נאשם 2 ביקש לשלם את הקנס המינהלי, אך מבוקשו לא ניתן לו, ולכן יש מקום לכך שבית הדין יטיל עליו קנס בגובה הקנס המינהלי. העסקת עובדים זרים בשתי הזדמנויות שונות לא מקימה עבר פלילי, מאחר ובמועד ביצוע העבירות לנאשמים לא היתה כל הרשעה פלילית . חלק מהעובדים נשוא כתב האישום היו בעלי רשיון עבודה בישראל, אך אצל קבלן אחר, ולפיכך לא נשקפה סכנה ביטחונית מהם.  העובדים הועסקו במשך זמן קצר ביותר (יום אחד בקירוב) .  עוד טענו הנאשמים כי מצבם הכלכלי קשה.  הנאשמת 1 נמצאת במצב כספי קשה, ולמעשה היא חדלת פרעון כספי. גם לגבי נאשם 2 נטען כי הוא נמצא במצב כלכלי קשה; מתגורר עם אישתו ושלושת ילדיו בבית חמותו, אשר הינה נכה בשיעור 100%, ומשתכר 6,000 ש"ח בחודש. לנאשם 2 חובות גבוהים בהוצל"פ, אשר עומדים נכון לחודש נובמבר 2008 על למעלה מחצי מליון ש"ח . לבסוף, צירפו הנאשמים גזרי דין שניתנו ע"י בית הדין הארצי לעבודה  ובתי הדין האזוריים  לעבודה במקרים דומים, בכדי ללמד כי העונש המבוקש על ידי המאשימה  בתיק דנן חורג במונים רבים מהענישה המקובלת.

דיון  והכרעה

9.         על השופט  היושב בדין לאזן בין השיקולים השונים , ולהעניק לכל אחד מהם את המשקל ההולם.  וכך קבע בית המשפט העליון בעניין זה (ההדגשות אינן במקור):

" בבואו לגזור את דינו של נאשם שהורשע הן בעבירות סמים והן בכל עבירה אחרת חובה על בית המשפט לזכור, כי מודל הענישה בארץ הוא מודל מעורב, הכולל בתוכו שיקולי הענישה השונים: הגמול, ההרתעה, השיקום והמניעה, ומלאכת האיזון בין כל השיקולים הללו היא מחובתו הראשונית של בית המשפט. (ראו ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1), 594, 601 והאסמכתאות שם).

                                ...